מהמורכב למופלא

בס"ד

לפני המהלך היה יענקי ילד חי ותוסס, אך ללא מעצורים וללא תקשורת מיטיבה. זה התבטא בכך שהיה חסר שקט וקפץ ממקום למקום כל הזמן. יענקי דיבר מעט ובקול חלש, והשתמש בשפה בעיקר למילוי צרכיו. יענקי לא התעניין בספרים ואף לא בסרטים וכדומה. היוזמה האישית שלו התבטאה בעיקר בהתנהגויות חסרות מטרה.
השיפורים שעשה בלימודיו לא היו דרמטיים ואף הפיכים. לעיתים היינו יכולים למצוא את יענקי יושב עם עצמו על המזגן שבחצר, דבר שתסכל אותי מאוד.

באותם ימים חשתי במבוי סתום ולא מסוגלת לפרוץ את המחסומים שעוצרים אותו. הפסקנו את כל הטיפולים. לא היה נראה שייתכן שינוי במצבו. היינו מלאים הכרת הטוב לבורא עולם על מה שיש, ולא הרבינו לחשוב על העתיד. האמונה שמשהו אמיתי ישתנה היתה בגדר נס.

יענקי שלושה חודשים מתחילת המהלך

כעבור שישה שבועות מתחילת המהלך נכנסנו לתוך סרט דמיוני. באותו יום חג יענקי משך בידו של אחיו, קרא, "אני רוצה תופסת!" וזינק בריצה שובבה כשאחריו כל הילדים שנכחו שם. ואני מן הצד, פתאום שפשפתי את עיניי בתדהמה: יענקי היה עמוק בתוך משחק משולהב עם אחיו. היה זה רגע מרגש בחיי. זו רק היתה ההתחלה...
מאז יענקי אינו מתעייף מלרוץ ודורש שנשיג אותו. כשהאחד מתעייף הוא פונה לאחר שימשיך. אין לו זמן לעצור ולחכות לנו. הוא ללא ספק מוביל את כולנו ליחד חדש ואחר.

היום, שלושה חודשים לאחר המהלך, אנחנו בעיצומו של מסע מופלא שמתרחש נגד עינינו: נולד בביתנו ילד חדש! יענקי מפנה אלינו מבט משמעותי ושוקק חיים. החלום הכי טוב בחיינו הולך ומתגשם.
בכל יום, יענקי נכנס הביתה בקריאת 'ש ל ו ם' מהדהדת ומדביק אותנו בהתלהבותו. ערב אחד אף שמעתי אותו אומר לעצמו "פותח את הדלת ואומר שלום," באותה המנגינה המקסימה שעושה זאת.

יענקי, שלא אמר יותר ממילה אחת ברצף, פונה אלינו במשפטים שלמים: "שימי לי קורנפלקס בקערה!" ואפילו מתאר חוויות מבית הספר: מונה את שמות החברים לכיתה על אצבעות ידיו, מדווח לאיזו הסעה עולה כל אחד ומספר כיצד השומר בשער מארגן את יציאתם להסעות.

נראה שהוא רוצה לבלוע את העולם וללא הנחות. זה פשוט לא יאמן: יענקי לא חדל מלבקש שיקראו לו ספרים וחוזר על תכניהם במהלך היום, סתם כך, בפטפוט עם עצמו: "החתול קפץ על אורי ואורי נבהל" בהטעמה, בצחוק מתגלגל והמון רגש.

היום כשלבקשתו הקראתי לו סיפור על ילד שרכב על אופניו בכביש, יענקי הזדהה עם הסכנה ועשה העברה מוצלחת ממה שלומד כעת בביה"ס בנושא זהירות בדרכים. זה אכן מרגש.

וזה לא הכול.
יענקי מניח בפנינו מתנות נהדרות. ביום שישי בהיר אחד הוא גילה את הטלפון שהיה כל-כך זר לגביו, והרים טלפון אל אחותו. הוא היה מאושר כשניהל איתה שיחה, והיא מצידה לא ידעה אם לצחוק או לבכות מרוב התרגשות. מאז הוא יוזם שיחות טלפון. השבוע ביקש להתקשר לאבא ושוחח איתו.

הוא נצמד אליי במטבח ומבקש-דורש "לאפות עוגות", ואז הוא תופס פיקוד ומתעקש לעשות בעצמו את רוב הפעולות. זה פשוט נפלא!
היום אנחנו מנהלים עם יענקי דו-שיח בנושאים שונים והוא מביא מושגים מעולמו הטרי. הערב כשסיפרתי לו שאנחנו עצובים בתשעה באב בגלל שבית המקדש 'התפרק', הוא מייד קישר זאת לסיפור על מגדל הלגו של אורי שאחותו פירקה לו והוא כעס עליה.
יענקי מגלה לנו עולם רגשי במיוחד. הוא מרבה לחבק אותי ולנשק את אבא. יענקי שאי אפשר היה לחבק אותו, היום מתכרבל בתוך חיקי באהבה עמוקה. מתנת חלום של אמא.

הנושא הבוער ביותר שאנחנו דנים בו בכל ערב שבת נע סביב הליכתו לבית הכנסת. יענקי מצפה כל השבוע ללכת, אך הוא מרעיש ואני מעדיפה שלא יגיע. אך יענקי לא מוותר על חוויית בית הכנסת. בשבת האחרונה מנה בפניי את כל האנשים שהוא מצפה לפגוש שם. לבסוף אמר נחרצות "יענקי הולך לבית הכנסת!" כך הוא מנצח אותי בכל ויכוח. זהו ילד שלפני שלושה חודשים לא היה איתנו, ועכשיו הוא נוכח בכל מהותו.

גיליתי שליענקי אוצרות נפלאים. הוא מרגיש את השני הרבה יותר מילדים אחרים ומוסר את עצמו בכדי לסייע, להושיט יד. אני לוקחת אותו איתי למסע קניות, והוא, שבעבר היה משתולל ובורח לחדרים אחוריים של הסופר, עומד לצידי ומכניס מוצרים לעגלה. הוא רוצה להוביל אותה, וכשמגיעים לקופה הוא זה שמארגן הכול לאוטו. אני רואה איך שהוא רוצה לסייע בכדי להקל על אמא, וזה מרגש!
האוצר הגדול שלנו דואג גם לחבריו בביה"ס. בימי שישי האחרונים הזכיר לי שבביה"ס עורכים קבלת שבת, וביקש שוקולד בשביל לחלק לכל הילדים!

באשר אלינו, אנחנו היום במקום אחר. עלינו ליגה. התפישה של יחד, מתוך האתגרים הניצבים בפנינו יום-יום ושעה-שעה, קיבלה מימד חדש ומשמעותי עבורי ועבור כל בני משפחתי. הקיץ הזה יענקי נמצא יותר איתנו בבית מאשר בביה"ס. אנחנו כמהים להיות איתו. להיות ביחד.

אני מודה לקדוש-ברוך-הוא על הזכות והחובה בהיותי אמא של יענקי ועל החיבוק שעוטף אותנו בתקופה זו. אני מלאה הערכה והכרת הטוב לרונית על הזכות העצומה להיות בקבוצה במהלך, שבה כולנו שותפים לנס שמתרחש מול עינינו. ניצוחה על המהלך מפעים אותי בכל מפגש מחדש.

יענקי שלנו נולד שליח. בשליחותו הייחודית הוא דוחף את כל המעגלים שסביבו למרחב חדש של יחד, שללא ספק אנו כבר עומדים בשעריו. אני מאמינה שיענקי ימשיך לפרוץ ולחשוף בפנינו את עולמו הפנימי. אני פורשת ידיים ויודעת שהכול יכול לקרות. אם יענקי שלנו הגיע עד הנה, הוא יגיע רחוק...

- שלומית, אמא של יענקי

בס"ד

עד לפני המהלך יענקי לא שיתף אותנו בעולמו. הרגשנו שיש לו אוצרות נפלאים, אך לא ידענו כיצד אנו יכולים לעזור לו לגלותם. הוא היה מסתגר עם עצמו ולא שיחק עם אחיו וכמובן לא עם ילדים אחרים. כל הטיפולים שעבר עזרו באופן מזערי בלבד. היינו חסרי-אונים ביחס למצבו של יענקי.

יענקי שלושה חודשים מתחילת המהלך

יענקי היום הוא ילד שרוצה מאוד בתקשורת וביחד. כאשר חוזר מביה"ס הוא רוצה כאילו לבלוע את העולם החדש שנגלה לפניו.

הוא אוהב לשחק עם אחיו הגדול בתופסת, וכאשר אחיו מתעייף, הוא מחפש לשחק עם מישהו אחר. הוא התחיל לאחרונה לדבר בטלפון ומתחיל לומר משפטים שלמים.
כאשר הוא צופה בסרט, מעיר על פרטים שונים שבתוך הסרט - דבר שלפני כן כלל לא היה. לאחרונה ביקש בבוקר לקבל שוקולד, וגם אחרי שקיבל טבלת שוקולד לא הסתפק בכך וביקש לחלק לכל הכיתה.

לפני המהלך יענקי היה מוותר על רצונותיו מפני ילדים אחרים אך היום כבר יש לו נוכחות ברורה, וכאשר רוצה לשחק במחשב ואחיו לא מוותר לו, מגיע אליי ואומר "אני רוצה מחשב" ומושך אותי לחדר על מנת שאעזור לו.
לפני המהלך יענקי כלל לא היה מתעניין בתכולת תיק האוכל שלקח לביה"ס, אך היום הוא פותח את התיק, מביט היטב בתכולתו ולעיתים אף מוציא פריט מסוים ומכניס אחר במקומו.
עד לפני שלושה חודשים לקחנו אותו לכל מקום שנסענו ללא התנגדות מצידו כי לא התעניין כלל לאן נוסעים. היום יענקי משמיע את דעתו בצורה ברורה וכאשר הולכים למקום שלא רוצה, מוכן אפילו להישאר בבית ולא לצאת איתנו.

היום יענקי קשור אלינו הרבה יותר. הקשר מתבטא בחיבוקים ובנשיקות שנותן לנו ובמשחקים שנהנה לשחק איתנו. הוא מראה לנו היום עד כמה הקשר בינינו עמוק וחזק.

לא רק אנו אלא גם אנשים אחרים מבחינים בשינוי הגדול. יענקי רוצה לחלוק איתנו את האוצרות הנפלאים שקיימים אצלו ומראה לנו שיפורים כל יום, וזוהי רק ההתחלה. קיבלנו יענקי חדש. ת ו ד ה...

- נעם, אבא של יענקי