הסרט "ילדי הפניית המבט" מביא את סיפורם של שבעת הילדים שהוריהם השתתפו במהלך קוד האוטיזם השני. הסרט מתעד את סיפורם של הילדים לפני המהלך ואחרי תחילתו של המהלך ומראה את התוצאות המופלאות ואת פריצת מרחב האוטיזם שהתרחשה בחייהם. הסרט מהווה עדות מרשימה לכך שטכנולוגיית קוד האוטיזם היא טכנולוגיה מעוררת השתאות, שהצלחתה היא חד-משמעית, הצלחה שאינה משתמעת לשתי פנים. ניתן לומר כעת באופן ברור שטכנולוגיית קוד האוטיזם מביאה מענה לאוטיזם, והחומה החסומה של האוטיזם אכן נפרצה.

רונית גלפו הביאה חשיפה ראשונה לשאלה שאנשים רבים שאלו במשך השנה וחצי האחרונות: "איך זה עובד?", "כיצד הקוד פועל?".

הצלחתו של קוד האוטיזם היא הצלחתו של הקוד

רונית הביאה תיאור מדויק החושף כיצד פעולה שעושים ההורים בחסות הקוד בינם לבין עצמם, ברמת התודעה בלבד, משפיעה באופן ישיר על עולמם של ילדיהם באופן מעורר השתאות: התקשורת נפתחת בהם, הרצון ליחד נחשף, שינויים פיזיולוגיים מרחיקי לכת מתרחשים וסקרנות עזה לבלוע את העולם מתעוררת.
מדובר בתגלית ובטכנולוגיה שישפיעו על מרחבים שונים של מצוקת האדם.

לאחר ששה שבועות - הופיעו שיפורים יפים.
לאחר שלושה חודשים - הופיעו שיפורים שהם מעבר לכל דמיון.
לאחר תשעה חודשים - מציאות אחרת נוכחת אצל כל הילדים ומשפחותיהם. מציאות המאפשרת לילדים להתחיל את השתלבותם במסגרות רגילות.
השילוב במסגרות רגילות הוא משהו שלא ניתן היה לדמיין עבור הילדים לפני המהלך. מציאותם היתה בלתי עצמאית, נתמכת ונזקקת, בעוד שהיום אלו ילדים הבונים בתוכם עצמאות, זקיפות-קומה ורצון לחבור אל העולם ואל יחד.

רונית הביאה הבחנה לגבי ההבדל המשמעותי בין ילדים על הספקטרום האוטיסטי לילדים שעברו את מהלך קוד האוטיזם, הבדל שמאפשר לילדים שעברו את המהלך לחבור למשפחתם, לחבור לסביבתם, ללמוד, לגדול ולהתפתח. עדות לכך היא שחלק מהילדים במהלך כבר משולבים במסגרות רגילות.

מה שמתעורר בילדים שעברו את מהלך קוד האוטיזם אלו מוטיבציות חיים המאפשרות יחד:

מתעוררת בהם סקרנות לגלות ולחקור את העולם,
מתעוררת בהם מוטיבציה ליחד,
ומתעוררים בהם מקוריות, הומור וחשיבה מופשטת.
הכול מתעורר בהם, הכול קם לחיים.

כל מה שנדרש לאחר שחל בהם השינוי, זה להאמין שהם מסוגלים, ולדעת שהם חיל החלוץ ההולך לפני המחנה ומספר על זמן יחד.
רונית חזרה והדגישה שהילדים על הספקטרום האוטיסטי, יחד עם הוריהם, הם חיל החלוץ, והם בגופם, ברוחם ובנוכחותם, מספרים לכולנו שניתן להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי, והכול כהרף עין.

14 הורים עלו על הבמה והביאו את דיבורם בפני הקהל המשתוקק לשמוע, ממקום של זקיפות-קומה, ממקום גלוי וחשוף, ממקום של אומץ-לב. בדיבורם ובנוכחותם, הם הפכו למקור השראה להורים רבים, למשפחות רבות, והניחו סיכוי לכך שמה שהתרחש במשפחתם בתשעת חודשי המהלך, יתרחש בבתים של משפחות רבות, כבר היום וכבר עכשיו.

שולמית ודורון רגב, הוריו של עילי, אשר לקחו חלק במהלך קוד האוטיזם הראשון, עלו על הבמה וסיפרו על המקום המופלא שעילי והם נמצאים בו היום כמשפחה, על כברת הדרך המדהימה שהם עשו עד כה, ועל היעד הבא - השתלבותו של עילי במסגרת רגילה. כזוג הורים שלפני שנה וחצי ילדם לא דיבר ולא הגיב לסביבתו כלל, זהו אכן יעד שהוא מעבר לכל דמיון. בימים אלו, עילי לומד חשבון, אנגלית, תורה ואומנות, ויש בו סקרנות גדולה לגדול ולהתפתח.

בסיומו של הערב, רונית חשפה את החזון - כיצד להפוך את העתיד להווה.
זהו הזמן לקחת את עוצמת קוד האוטיזם אל הארץ ואל העולם. השאיפה היא שיהיו מרכזי קוד אוטיזם רבים פזורים בארץ ובעולם, שיאפשרו למשפחות לילדים על הספקטרום האוטיסטי לעבור שינוי כל-כך מהותי בזמן כל-כך קצר, ויום יבוא - לאפשר לילדיהן להשתלב במסגרות רגילות.

בימים אלה, נבנות תוכניות הכשרה למנחים שינחו את המהלכים.

לצד הכשרת המנחים, יש רצון לחבור לאנשי מקצוע אשר כבר היום עושים מלאכה נאמנה בעבודתם עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי, וזאת כדי לאפשר שמשהו אחר יתרחש וכדי לתת סיכוי למשפחות רבות.

כדי שכך יקרה, זהו הזמן להפנות משאבים רבים לעשייה, בין אם על-ידי גופים ממשלתיים, בין אם על-ידי אנשים פרטיים אשר בידם הכוח הכלכלי, על מנת לאפשר את בניית התשתיות הנדרשות להפיכת מהלך קוד האוטיזם לנגיש למשפחות רבות בארץ ובעולם.

"מי ייתן שבעוד ימים לא רבים, נשב על במה זו או במה גדולה יותר, ונברך על מה שהתרחש,
ונראה מרכזים רבים פורחים בארץ ובעולם,
וילדים שעד לפני זמן נחשבו כילדים שעתידם לוט בערפל, יהיו ילדים שוקקי חיים,
ילדים שמצטרפים לחברה שלנו,
ואיתם הוריהם ואיתם משפחותיהם.
מי ייתן שכך יקרה והורים רבים יעלו על הבמה ויספרו את סיפוריהם,
בדיוק כפי שההורים עשו זאת הערב.
וכשזה יקרה, נדע שפילסנו דרך לזמן יחד, ונמשיך הלאה.
תמיד נמשיך הלאה, כדי שנחיה חיים שיש בהם טעם ומשמעות, וערבות הדדית שטרם הכרנו.
מי ייתן שכך יהיה, וכשזה יהיה, נסתכל על מה שבראנו, ונשמח ונתברך בכך מאוד."

כשאהודי הלך אל הקוּפּוֹת
רחש עבר בין הכיסאות
הילד שלפני מספר דקות
שקוע, מופנם ובלי תגובות
חייך ודיבר כאחת הבריות
וריגש אותנו, הדודים והדודות
הוא פקח את עיניי הפגועות
ומלחיי ירדו הדמעות
אני ששכחתי מה זה לבכות
הגבתי בפרץ של רגשות

וכשעלו שבע המשפחות
וסיפרו את סיפורי הנפלאות
היה קשה שלא לראות
כיצד בין כל הקולות
נוסף רטט של התרגשויות
ומתוך העצב פרצו גיל ושמחות
כאשר תוארו כל היכולות
גילינו שבילדים טמונים אוצרות
ונכונו להם גדולות ונצורות